כאשר חייל הנושא נשק שוכח או מאבד או משאיר את נשקו ללא השגחה, מדובר בהפקרת נשק, גם אם הדבר אירע שלא בזדון, מבלי שהתכוון לכך.
דוגמה לכך יכולה להיות חייל שהיה ברשותו נשק והוא השאיר את הנשק ללא השגחה בתחום הבסיס או אפילו הפקיר ושכח אותו בתחום הציבורי, למשל בתחנת אוטובוס או בבית של חבר. ההפקרה הינה עבירה, שכן מדובר בהפרת אחריותו וחובתו של החייל לשמור על נשקו. האינטרס הצבאי והציבורי שבהרתעת חיילי צה״ל מאבדן נשקם הינו ברור: הנשק יכול להימצא על ידי גורם עוין (פלילי או בטחוני) או עלול לסכן חיי ילדים שימצאו אותו.
להשלמת התמונה נציין כי בחוק השיפוט הצבאי קבועות גם עבירות חמורות יותר הקשורות להוצאותו המכוונת של נשק מרשות הצבא, דוגמת חייל שמסר באופן מכוון את הנשק לידי גורם עברייני, כאשר החייל בזדון מנסה למכור את הנשק בתמורה לסכומי כסף או מסירת הנשק על ידי החייל המשרת בצבא לידי כל גורם אחר שאינו בר רשות להחזיק בנשק ואינו גורם צבאי.
מה מוגדר בהוראות הצבא כנשק?
כאשר מדברים על נשק, ההגדרה הצבאית היא רחבה מאוד וחוק השיפוט הצבאי קובע כי “נשק” איננו רק הרובה עצמו, אלא כל חלק בנשק, סוגי התחמושת, ציוד ואביזרי לחימה, קליעים, חומרי נפץ ועוד.
מה קובע החוק?
העבירה המרכזית במקרים של אובדן נשק או השארתו ללא השגחה היא “אי שמירתו של רכוש צבאי”, לפי חוק השיפוט הצבאי:
- אי שמירה על נשק: חייל שלא נקט בזמן את כל האמצעים הסבירים כדי לשמור על נשק שבאחריותו עובר עבירה, בין אם הנשק אבד ובין אם לאו. העונש המרבי בחוק הוא שלוש שנות מאסר (לעומת שנה ברכוש צבאי אחר).
- חזקת רשלנות: אם הנשק אבד או ניזוק, החוק רואה בחייל כמי שלא נקט את כל האמצעים הסבירים לשמירתו, כל עוד לא הוכח אחרת. לכן חשוב לפרט ולתעד אילו אמצעים ננקטו בפועל.
- הוצאת נשק מרשות הצבא: הוצאה ביודעין ושלא כדין של נשק מרשות הצבא, למשל מכירה או מסירה לאחר, היא עבירה שונה מהותית מהפקרה ברשלנות, והעונש המרבי עליה 15 שנות מאסר.
העונשים בחוק הם עונשי מקסימום. בפועל, רמת הענישה נקבעת לפי נסיבות המקרה, כפי שיפורט בהמשך.
גיליתם שהנשק חסר? מה עושים מיד
הצעדים הראשונים משפיעים על המשך ההליך:
- לדווח מיד למפקד. דיווח מהיר מגדיל את הסיכוי לאתר את הנשק לפני שייגרם נזק, וזו בדיוק השאלה שנבחנת ב“מבחן התוצאה”.
- לא לנסות להסתיר או “לסדר” את העניין לבד. ניסיון להסתיר את האובדן, לשנות גרסה או להטיל את האחריות על חייל אחר עלול להוסיף לתיק עבירות חמורות יותר.
- לרשום את ציר הזמן כל עוד הוא טרי: היכן היה הנשק, מתי ראיתם אותו לאחרונה ואילו אמצעים נקטתם כדי לשמור עליו. בגלל חזקת הרשלנות, הפרטים האלה חשובים.
- להתייעץ עם עורך דין לפני חקירת מצ״ח. על הזכויות שלכם בחקירה ועל ההכנה אליה אפשר לקרוא בעמוד ייעוץ משפטי בחקירת מצ״ח.
הקריטריונים לקביעת רמת הענישה
כמו בכל עבירה, גם במקרה בו חייל לא שמר על נשקו, רמת הענישה תגזר מנסיבות מעשה העבירה, לצד שיקולים נוספים.
במקרה של אבדן נשק הפסיקה הצבאית התייחסה, בין היתר, לשני שיקולים מרכזיים: “מבחן התוצאה” ו“מבחן הדרך”.
מהו מבחן התוצאה?
השיקול המרכזי במבחן התוצאה נעוץ בשאלה האם נגרם נזק: האם הנשק אותר או חלילה נגנב ומצא דרכו לידיים עויינות. ישנם מקרים בהם גם ידוע כי נעשה שימוש (פלילי או חבלני) בנשק שאבד.
כך, לדוגמה, במקרה בו חייל הפקיר נשק במסגרת הבסיס, לזמן קצר (למשל הפקרת נשק בטירונות בעודו חייל צעיר) אך הנשק נמצא על ידי אחד מהמפקדים, החיילים או כל גורם צבאי אחר ולא נגרם כל סיכון לחיי אדם או נזק, יעמוד החייל לדין משמעתי בלבד והעונש ינוע ככל הנראה בין נזיפה לבין תקופת מחבוש קצרה.
מהו מבחן הדרך?
במבחן הדרך בוחנים את עוצמת רשלנותו של החייל: האם החייל נהג כפי שחייל סביר אמור לנהוג, האם הנשק הופקר באמצע הרחוב מחוץ לבסיס, האם אבד בזמן שהחייל היה במקלחת או שהשאירו לכמה דקות בחדרו?
האם החייל עמד בכל ההנחיות בעודו לוקח את הנשק לביתו והוא עדיין נגנב ממנו? כך, לדוגמה, במקרה שהחייל לא אבטח את הנשק כפי שהיה אמור לעשות או הפר את הנהלים באופן ששימש ‘פרצה לגנב’ והנשק נגנב מביתו, צפוי העונש להיות חמור יותר לעומת עונשו של מי שנקט בפעולות שנועדו לשמור על הנשק, גם אם לא פעל בהתאם לכל הוראות הצבא המחייבות. יודגש, בהקשר זה, כי חייל שפעל בהתאם לכל הוראות הצבא לא צפוי לעמוד לדין גם אם נשקו נגנב, שכן אין מדובר בעבירת “אחריות מוחלטת”, אלא בעבירה של רשלנות. עם זאת, בשל חזקת הרשלנות שקובע החוק, מי שנשקו אבד צריך להראות שנקט את כל האמצעים הסבירים לשמירתו.
קריטריון נוסף: עברו של החייל
בין יתר הגורמים שייבחנו כדי לקבוע את רמת הענישה הראויה, גורם חשוב הינו עברו של החייל המואשם בעבירת הפקרת הנשק: האם מדובר בעבירה ראשונה ויחידה של מי שברגיל מקפיד ומקיים את הוראות המשמעת והבטיחות או שהחייל שכשל בעבירה הינו “בעייתי”, דוגמת מי שבעברו הליכים משמעתיים קודמים.
מהו העונש הניתן על עבירות הקשורות לאי שמירתו של נשק?
בהתאם לקריטריונים שפרטנו (מבחן התוצאה, מבחן הדרך ועברו המשמעתי או הפלילי של החייל), תדרש הפרקליטות הצבאית, בתום חקירת מצ״ח, להחליט האם מכלול השיקולים מחייב הגשת כתב אישום נגד החשוד, שיידון בפני בית הדין הצבאי, או שמא ניתן להסתפק בהליך משמעתי שיתקיים ביחידה.
על פי רוב, אם הנשק לא נגנב או אותר בלא שנגרם נזק, יישפט החייל במסגרת הדין המשמעתי ואם יורשע – הוא צפוי לעונש מחבוש (מאסר) שמשכו עד 30 ימים.
אם הנשק לא אותר וככל שעוצמת הרשלנות של החייל גבוהה יותר – גדל הסיכון שהפרקליטות הצבאית תורה על הגשת כתב אישום, שמעמיד את הנאשם בסיכון לרמת ענישה מחמירה יותר, הכוללת תקופת מאסר ממושכת יותר, פגיעה בדרגות ולעיתים אף רישום פלילי. על האפשרות לבקש שימוע לפני הגשת כתב אישום אפשר לקרוא בעמוד הליך שימוע לפני הגשת כתב אישום.
אם חקירת מצ״ח תוביל את הפרקליטות הצבאית לחשוד כי החייל לא רק התרשל בשמירה על נשקו, אלא הוציא במודע את הנשק, בעצמו, או באמצעות אחר, מרשות הצבא – מדובר, כאמור, בעבירה חמורה הרבה יותר שעלולה אף להוביל לתקופות מאסר הנמדדות בשנים.
למידע נוסף מוזמנים ליצור איתנו קשר.
שאלות נפוצות
האם השארת נשק ללא השגחה לכמה דקות היא עבירה, גם אם הנשק לא אבד?
כן. החוק חל על חייל שלא נקט בזמן את כל האמצעים הסבירים לשמירת הנשק, בין אם הנשק אבד ובין אם לאו. כשהנשק נמצא ולא נגרם נזק, ההליך הוא על פי רוב משמעתי, ביחידה.
הנשק נגנב מהבית או מהרכב. האם אני אחראי?
זה תלוי באמצעים שנקטתם. החוק מניח שחייל שנשקו אבד או נגנב לא שמר עליו כראוי, כל עוד לא הוכח אחרת. אם תוכיחו שפעלתם לפי כל הוראות הצבא לשמירת הנשק והוא נגנב בכל זאת, ייתכן שלא תעמדו לדין, אבל אין לכך ערובה. לכן חשוב לפרט ולתעד אילו אמצעים נקטתם.
מה העונש המרבי על הפקרת נשק?
העונש המרבי בחוק על אי שמירה על נשק הוא שלוש שנות מאסר. כשהנשק אותר ולא נגרם נזק, המקרה נדון על פי רוב בדין משמעתי, שבו קצין שיפוט מוסמך להטיל עד 30 ימי מחבוש. הוצאת נשק מרשות הצבא ביודעין היא עבירה נפרדת וחמורה בהרבה, שהעונש המרבי עליה 15 שנות מאסר.
האם מחסנית, תחמושת או חלק מהנשק נחשבים נשק?
כן. ההגדרה בחוק השיפוט הצבאי רחבה, וכוללת גם חלקי נשק, תחמושת, אביזרים וחומרי נפץ. אובדן מחסנית או תחמושת נבחן לפי אותם עקרונות.
האם כדאי להתייעץ עם עורך דין לפני חקירת מצ״ח על אובדן נשק?
כן, מומלץ. מה שנמסר בחקירה הוא חלק מהחומר שעל בסיסו הפרקליטות הצבאית מחליטה אם להסתפק בהליך משמעתי, להגיש כתב אישום או אף לסגור את תיק החקירה בלי העמדה לדין כלל. שיחת ייעוץ לפני החקירה עוזרת להבין את הזכויות שלכם ואילו פרטים חשוב למסור.
המידע במאמר הוא מידע כללי ואינו מהווה ייעוץ משפטי. כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו.